מכתבי־האהבה של ז'יסקאר

מכתבי־האהבה של ז'יסקאר

מדוע התערב בשעתו הצבא הצרפתי ואיפשר את הדחת „הקיסר” המרכז־אפריקני בוקאסה, נגדו תלוי ועומד עתה גזר־דין מוות?

בפי בוקאסה עצמו היתה תשובה מפתיעה, שהתקבלה לפי היחס כלפי אישיותו הגרוטסקית. „ז'יסקאר חשק באשתי, המלכה קתרין”, טען הקיסר המודח, „הוא הפיל אותי כי רצה בה רק לעצמו, ואילו היא תרמה לבגידה”.

לאחרונה, כאשר התברר כי הסופר ההרפתקן רוז'ה דלפיי הוחזק חודשים ללא משפט, על־פי צו בית־המשפט לבטחון המדינה, רק משום שעמד לכתוב ספר על קשרי ז'יסקאר עם בוקאסה, וכי לצורך זה מסר לו הרודן המודח עשרות מכתבים אותנטיים המעידים על קשרים אלה — נפוצו שמועות חזקות בקרב חוגים יודעי־דבר בפאריז, כי עם מכתבים אלה נמנו גם מכתבי־אהבה של הנשיא למלכה קתרין שחומת־העור, שאגב שוהה עתה בפאריז.

הסיפורים המבוססים יותר והמבוססים פחות על הרפתקאותיו המיניות של הנשיא הצרפתי, אינם דבר חדש, ולפני שנים אחדות נפוצו יותר. אחד מהם, הגורס כי יהלומי בוקאסה נמסרו על־ידי הנשיא לשחקנית שחומת־עור מסויימת, סיפרנו פעם לקוראים.

אז אפשר לומר הכל על ז'יסקאר, אבל הוא לפחות בכלל לא גזען — וזו מעלה לא קטנה באירופה של היום.

★

מלחמת ה„בגטים” נמשכת

מלחמת־הלחם הגדולה בצרפת, נמשכת. מעשהו של הסוחר רודריגז מפרפיניאן, שהוריד את מחיר לחם ה„בגט” משבעים־ושניים לפרנק אחד בלבד, נכנס כבר להיסטוריה. אלא שנסיונותיהם של חברים נועזים אחרים למקצוע להמשיך את מפעלו של מר רודריגז, נתקלו בנסיונות אלימים בשל זעמם של מרבית האופים.

וכך התפתח בין בעלת חנות אחת לבין מתחרה שבא לרגל אחר מחיריה, ריב שהפך עד־מהרה מלחמת־עוגות בנוסח הקולנוע של פעם. הנצים השליכו זה בזו עוגות־קרם — אבל בלחם, האשם האמיתי, לא נגעו.

במקרה אחר, מצחיק פחות, ירה אלמוני כדור רובה לעבר חנותו של „מוריד מחירים”, ואילו הנפגע מיהר לחנותו של יריב בו חשד במעשה, וחבט בו עד זיב־דם.

לחם זה ענין רציני, בעיקר כשמדובר במחירים.

★

עשר שנים ל„פיפ”

„פיפ” — תחנת־השידור המקומית של פאריז, המסבירה — היא אחת ההפתעות המרנינות שאפשר לשמוע במקלטים הצרפתיים.

זוהי תחנה שהוקמה אך ורק על מנת לשדר מוסיקה ומידע על המתרחש בדרכים, והיא מיועדת, כמעט בלעדית, לנהגים, אך גם לסתם שונאי־פטפטת בשידור.

המוסיקה לא־נורמלית ולקריינית קול רך ומלטף גם כשהיא מודיעה, בעליצות נעורים אמיתית, על תאונת־שרשרת אדירה החוסמת את מבואות־העיר הצפוניים או על אסונות אחרים. והיא אינה שוכחת להוסיף ברקע כל מיני איחולים מתוקים ומשפטים נורא יפים על החיים. אז מה הפלא שאנחנו מאוהבים ב„פיפ”? הוא כמו פאריז, כמו הרוח הצרפתית — „סה לה וי”.

בימים אלה חגגה התחנה עשור לקיומה, וביום זה הרשו לעצמם מפעיליה פטפטת רצופה, שהוקדשה לתולדות התחנה ולשיטת עבודתה.

★

נישואין נוסח צרפת

מספר הנישואין בצרפת יורד, כך קובעים סוציולוגים. אף כי האוכלוסיה גדלה בהתמדה, ירד שיעור הנישואין בצרפת, שהיה 416 אלף ב־1972 ל־310 אלף ב־1979. ובינתיים הוכפל שיעור הגירושין. רק בין 1966 ו־1968 גדל שיעור זה בשבעה אחוזים ל־22. 17 אחוזים מתגרשים, [illegible], אם נישא לפני גיל 21; שבעה אחוזים בלבד — אם נישא אחרי גיל 30. באורח כללי, נישואיהם של בני זוג שנישאו לפני גיל 20, מחזיקים מעמד בממוצע עשר שנים.

הנתונים הללו לא הרתיעו את רישאר בן ה־15 ואת ורוניק בת ה־14 מן העיר מריניאן, להיות בימים אלה לזוג הנשוי הצעיר ביותר בצרפת. ההיתר ניתן לפי בקשת שתי המשפחות, כי הכלה נמצאת כבר בהריון מתקדם.

גיל הנישואין הממוצע בצרפת הוא 25, וכאן המקום להזכיר כי הממוצע הנמוך ביותר בתחום זה נרשם בהודו: הגברים מתחתנים שם בגיל 20, והנשים — בגיל 14 וחצי. ואילו הממוצע הגבוה ביותר שייך לאירים: 31 לגברים ו־26 לנשים.

הפרס

כדאי לזכות בתחרות „אלופי מטבח צעירים” בצרפת. הזוכה האחרון התבשר כי יבלה את שירותו הצבאי בתור טבח בארמון נשיא צרפת.

★

הפטנט להתמדה: ניידות

[illegible] ז'אן־פול בלמונדו והשחקנית האיטלקיה היפהפיה לאורה אנטונלי, חוגגים בימים אלה מלאת עשר שנים להיכרותם, במסיבה קטנה אצל „מקסים”, כשהשניים נראים מאד [illegible].

הפטנט שלהם להתמדה הוא פשוט מאד: היא גרה ברומא והוא בפאריז; וכשמתחשק להם לראות זה את זו (וזה קורה לעתים קרובות מאד), הם באים — וזהו. לאורה עומדת לעבור בקרוב לארצות־הברית, אבל הגדלת המרחק אינה מדאיגה את בני הזוג הנייד ביותר בקולנוע של היום.

תצלום־העירום של בריז'יט — נתלה שוב

„החזירי לי את המפתח”, אמר המלחין סרז' גנסבורג לשחקנית ג'יין בירקין — והפירוד בתוך אחד הזוגות המפורסמים של צרפת, היה לעובדה קיימת. „החזירי לי את המפתח” הוא גם שמו של סרט חדש, בו משתתפת בירקין בימים אלה.

ג'יין מתגוררת עם שתי בנותיה קאט ושרלוט בבית הכימאי הצרפתי ז'אק דיין, ברובע ה־16 המפואר, ומתרגלת לגירושיה. וכדי שלא תדאגו יותר מדי, היא גם מנצלת חווילה כפרית נהדרת שקנתה פעם בנורמנדי.

גנסבורג נותר עם המפתחות עם הדירה בלי הבנות — או לא לגמרי לבד. בת־לווייתו החדשה היא לא אחרת מאשר קתרין דנב, המדליקה כתמיד. הם שיחקו יחד ב„אני אוהבת אתכם” של קלוד ברי. בסרט הוא מלחין, כמו בחיים, והיא — זמרת שעוזבת אותו. בחיים דווקא לא. בעקבות הסרט, החליט גנסבורג לעשות את קתרין לזמרת של ממש, והם עובדים עכשיו צמוד מאד על תקליט ראשון. הביתה חוזר גנסבורג לבד, והשינוי היחיד שהכניס בזה הוא הרשה לעצמו לתלות שוב מעל מיטתו תצלום־עירום של בריז'יט ברדו, שהעניקה לו פעם, אותו הסתיר כל שנות נישואיו לג'יין בירקין.

„מרצדס” מפתה שוב

מרצדס ילינק היתה בתו של אמיל ילינק, שהיה הקונסול האוסטרי בניצה (ניס) בשנת 1899. כאשר התחרה שם במירוץ במכונית שיצר ידידו גוטליב דיימלר, הוא קרא לה על שם בתו. ב־1901 הפך „מרצדס” לשמו של הדגם החדש של מכוניות דיימלר, וזו היתה ראשיתה של אגדה.

את השלב הנוכחי שלה יכולנו לראות בחגיגה אמיתית בסלון המפואר של „מרצדס — בנץ” בשדרות שנז־אליזה. החגיגה היתה לכבוד „הצעקה האחרונה”, שקוראים לה „קוראז' מרצדס 4x4”. ה„מרצדס” הזו חזקה כמו זחלם ומתאימה אפילו לנסיעת־מדבר, אך מעצב האופנה הנודע אנרי קוראז' הפך אותה גם לדקורטיבית, נוחה, עם מקומות־מחבוא וגם הפתעות לילדים.

אז אם אתם רוצים „טריפ” אמיתי — נניח לקהיר — אנחנו ממליצים, אבל אל תשכחו לפחות נערה אחת בלבן. רצוי יותר.