דיווח מקהיר: תקיפת עיתונאים ועימותים בכיכר א-תחריר

קריין: עכשיו לקהיר, עדיין בקהיר גדעון קוץ שליחנו. האם גדודי התקשורת עדיין שם או שהם עוזבים מחשש לשלומם?

גדעון קוץ: תראה, גדודי התקשורת בהחלט הם עכשיו מטרה של המיליציות של הנשיא מובארכ, קוראים לזה תומכי מובארכ, שנשלחו היום לרחובות ומטילים את חיתתם ברחובות כפי שעשו בכיכר. הם התכנסו כאן למטה, ממש כאן בקורניש שעל הנילוס, וצעדו מכאן לתוך הכיכר בצורה מאוד מאורגנת. אני הלכתי יחד איתם ויכולתי לראות שהצבא שהיה שם בדרך כלל כדי לבקר את הנכנסים פשוט זז הצידה והניח להם להיכנס. והמקרה הפרטי שקרה לי שם מצביע גם על המגמה הכללית. אחרי שעזבתי אותם שם והייתי בצד השני של, של הדיירים הקבועים שאותם הם רצו להוציא, וראיתי את תחילת ההתכתשות הזאת כשהמותקפים ניסו להוציא אבנים ואילו המיליציות הוציאו אלות. רציתי לזוז למקום מסוים שם, ואז אישה היסטרית התחילה לצעוק "הוא זר, הוא עיתונאי". התנפלו עליי מיד, חטפתי מכות מכל הכיוונים, השתדלתי שלא יפילו אותי ארצה מפני שראיתי מה שקרה לאנשים שהפילו אותם ארצה וחטפו אבנים כבדות בראש. מי שהציל אותי בעצם, פינה אותי, היו שני חברי תנועות האופוזיציה שבתחילה ניסו להביא אותי לעמדת הצבא, והמפקד של העמדה סירב להתערב. סירב להתערב, פשוט קיבל הורדה, להפך, הוא גירש אותי משמה בזעם. הצבא קיבל כנראה הוראה לתת למיליציות או שלא, למתנדבים האלה לעשות. אחר כך הצלחתי להיחלץ. מה שקרה הוא גם שכל הכיכר הייתה מוקפת מכל הכיוונים על ידי תומכי הנשיא מובארכ. זה היה מבצע מתוכנן, הם הגיעו במכוניות, הם הגיעו באופנועים ואפילו באיזשהו שלב פרצו לכיכר בצורה הזויה לחלוטין על גמלים ועל סוסים. לכן הערב כשהם חוזרים די מנצחים משם, הקרבות עדיין נמשכים שם, יש עדיין ניסיונות להתגונן בבקבוקי מולוטוב מצד המותקפים או הדיירים הקבועים, אלה שרוצים בימים הבאים בכל זאת לנסות לשכנע את הנשיא מובארכ להסתלק. אפשר לומר שהיום הנשיא מובארכ חוגג איזשהו ניצחון עצוב. המיליציות שלו מסתובבות ברחובות, היה לי קשה להגיע אפילו לאולפן כאן. יש פחד ברחובות קהיר. האם בדרך זו הוא רוצה להישאר את החודשים הנוספים שלו? זו היא, זו היא שאלה. אחד התומכים של מובארכ אמר לי "אנחנו הרוב הדומם, מדוע לא נותנים לו להעביר את השלטון כפי שצריך?". אם כן הרוב הזה לא היה כל כך דומם היום, וזה...

קריין: אתה אומר שזה שזה היה מאורגן, שארגנו את האנשים על ידי השלטונות, אבל זה נראה לפחות שמכאן, שהזעם שלהם הוא אותנטי, שהאנשים האלה באמת נלחמים בשביל מובארכ.

גדעון קוץ: תראה, חלק מהם ששוחחתי איתם, הם בהחלט נלחמים בשביל מובארכ מטעמים פוליטיים, אידאולוגיים, מאהבת המולדת. אחרים נלחמים משום ששילמו להם. אין לי שום ספק שהיו שם ביניהם אנשים ששייכים אולי לכל מיני שירותים, או כפי שאמרו לי אולי פושעים ששוחררו וכן הלאה. האנשים שתקפו אותי לא היו בדיוק אנשים טהורי כוונות, נאמר להם לתקוף זרים, זה מה שהם עשו. הצבא לא עזר לי משום שנאמר לו לא לעזור לזרים. יש כאן מטרה פשוט לדרדר את המצב ולהביע את כעסה של מצרים על ההתערבות הזרה בענייניה, כפי ששמענו בנאומו של הנשיא מובארכ אתמול. הוא הזכיר את זה גם: "אנחנו נסדר את העניינים לבדנו".

קריין: כן.

גדעון קוץ: בבדלנות, זאת אומרת גם בלי התקשורת.

קריין: גדעון קוץ בקהיר, אפשר להגיד עם כוונה שלמה: שמור על עצמך.