״נפוליאון היה אשה למחצה״

מדענים בריטים טוענים:
״נפוליאון היה אשה למחצה״

זהו נסיון להכות ״מתחת לחגורה״ את הגאווה הלאומית הצרפתית ועניין של נקמנות היסטורית מצד הבריטים — כך מקבלים בצרפת את הגילוי ״המרעיש״ שפירסמה ״אגודת נפוליאון״ שמרכזה בלונדון, לפיו לא היה הקיסר נפוליאון גבר־גבר אלא יצור בעל תכונות נשיות בולטות, שהלכו וגברו אצלו עם השנים.

מחקרם של הפרופסורים ג'יימס רובינסון ופרנק ריצ'רדסון קובע, כי בשל מחלת בלוטות נדירה היו לנפוליאון עור חלק, כתפיים צרות, שדיים מפותחים ביותר, ואברי־מין זעירים. תאוות המלחמות והכיבושים וגם תדמיתו המינית הסוערת של הקורסיקאי המפואר מוסברת, לדעת החוקרים, במלחמתו האישית נגד תהליך הפיכתו האטי אך הבלתי נמנע לאשה. עם מותו נשלם התהליך וגווייתו היתה גופת אשה לכל דבר.

מנה אחרונה בשרשרת: בנו ויורשו האומלל של נפוליאון נולד למעשה מזרעו של אחי הקיסר.

הצרפתים הזועמים עונים בנון־שלאנטיות האופיינית להם: ״בסדר. היתה זו אם כן, אשה שדפקה אתכם באוסטרליץ״...

***

המחיר נקבע על־ידי רולטה...

הקפה־תיאטרון, מוסד הנפוץ היום ברחבי העולם, חוגג בימים אלה 20 שנים לקיומו. היום מעניקים שם זה בנדיבות לכל תיאטרון קטן או לסתם כברט. פעם היה השם מדוייק וחד־משמעי. 1800 משחקני התיאטרון והקולנוע הצרפתי צעדו שם את צעדיהם המשמעותיים הראשונים. עשרות מחזאים נולדו בין הכתלים הצרים על כוס יין או קפה.

בשנת 1960 רכש איש הבוהמה היהודי בוריס ויאן, בר ישן בשם ״הגדר המעושנת״, מאחורי המיכללה של פאריז שברובע הלטיני, והחל להציג בו חומר תיאטרוני חדשני ומשובח עם שחקנים ומחזאים מתחילים כמו: קולט מאני, ברנאר האלר, ואחרים. זה היה הקפה־תיאטרון הראשון בעולם. הוא קיים עד היום, כמוהו כמייסדו הצעיר הנצחי. אלא שהיום נוסף לשני האולמות הקטנים יש גם ״ביסטרו״ קטן לאלה שעניינם בתיאטרון הוא גסטרונומי מעיקרו.

מכל המאות של שנות ה־60 וה־70 נותרו היום אולי 15 מקומות בפאריז הראויים באמת לשם קפה־תיאטרון. וגם הללו אינם עונים ברובם על אמות המידה שהציבה אגודת הקפה־תיאטרון אשר נוסדה ב־1977: אולם של פחות ממאה מקומות, המציג שתי הצגות בערב באורך כשעה כל אחת, כשמחיר הכרטיס אינו עולה על 30 פרנק.

מקום אחד שכמעט ולא איבד דבר מחיוניותו הוא ״קפה התחנה״ של רומן בוטיי, ברחוב טמפל ליד הרובע היהודי. זהו המשך ישיר למקום הקודם שניהל במונפארנס ואשר היה הקפה־תיאטרון בהא־הידיעה של ״דור מהפכת מאי 1968״. החבורה שחיה שם בתנאי קומונה הצמיחה כוכבים בעלי שם עולמי כמו: ז'ראר דפרדייה, מיו־מיו, פטריק דוואר, קולוש והמחזאי הסטיריקן סוטא — היחידי שנשאר נאמן לז'אנר.

סמלו ו״סודו״ של המקום הוא האופן בו משולמים דמי־הכניסה. אין סכום קבוע והכל נקבע על רולטה. גלגל המזלות נע בין אפס ל־30 פרנק. אם ההימור מצליח — אתה נכנס כמעט בחינם. אם לא — גם אז זה לא נורא. המקום מלא מדי ערב, גם משום שהכוכבים שהצמיח שומרים לו אמונים. ואתה עשוי לפגוש שם הערב את ז'ראר דפרדייה שיסובב עבורך את הרולטה ואת מיו־מיו שתגיש לך עוגיות או מרק. ואם אתה לא מן המתאבלים על שנות ה־60 היפות שהיו ואינן — הסיכויים עדיין פתוחים...

***

מיקלוש העדיף לשוב לבודפשט

הסופר־המשורר היהודי־הונגרי מיקלוש האראשתי שב בימים אלה מגלותו בפריז הזרה לבודפשט. הוא העדיף לשוב אל הפירסום והרדיפות מן החופש והבדידות.

מיקלוש האראשתי נולד ב־1945 בירושלים להורים פליטי שואה. ב־1950 החליטו ההורים, קומוניסטים נאמנים, לשוב להונגריה עם בנם. אלא שמיקלוש לא התפתח בכיוון ״הרצוי״ ונודע כאחד ״הילדים הנוראים״ של דור האינטלקטואלים הצעירים בארצו. הוא גורש פעמיים מן האוניברסיטה על פעילות שאינה עולה בקנה אחד עם הקו הרשמי. ב־1970 פירסם בירחון ספרותי רשמי שיר הנושא את השם ״שגיאותיו של צ'ה גווארה״. אחרי גירושו השני מן האוניברסיטה עבד כפועל בבית־חרושת לטרקטורים ופירסם ספר שהוברח למערב ופורסם במערב גרמניה המבקר בחריפות את תנאי עבודתם של הפועלים בגוש המזרחי. בגין ספר זה ״זכה״ להיות הסופר היחידי אשר הועמד לדין מאז 1956 בהונגריה הליברלית יחסית ונידון למאסר על־תנאי. ב־1977 הותר לו להגר לצרפת.

אלא שכאן ציפו לו, לאכזבתו, שנים של נדידות ואלמוניות. כתיבתו התרכזה כולה במציאות של ארצו. הוא לא נקלט בחוגי האינטלקטואלים בצרפת, והעולם המערבי נותר לו זר ומפחיד למדי. עתה החליט לחזור לבני משפחתו בבודפשט. להילחם מבפנים, ואולי להשלים...

***

הק.ג.ב. רצח את דייוויד קאר?

אם להאמין להדלפות של שירותי־ביון מערביים שהגיעו בימים אלה לפריז, הרי שעריקתו למערב, לפני שבועות אחדים, של קצין־ביון מזרח־גרמני הביאה לפתרון אחת התעלומות המדוברות ביותר בשנה האחרונה: מותו, עכשיו אפשר לומר רציחתו, של המיליונר היהודי דייוויד קאר בפריז.

דייוויד קאר, אחד מאנשי המפתח בסחר בין ברית־המועצות למערב, נמצא מת בדירתו בשבעה ביולי 1979, יום לאחר שחזר מביקור במוסקבה. בדיקה ראשונית קבעה כי היה זה התקף־לב. רק ניתוח לאחר המוות, שנערך לבקשת אשתו, הראה כי סיבת המוות היתה חנק כתוצאה משבר בעצם הצוואר.

עתה הוכחה, לכאורה, האשמת אשת קאר כי היה זה הק.ג.ב. שחיסל את בעלה. קאר, אשר הביוגרפיה שלו כוללת גם תקופת שהות בישראל, היה מעורב בעיסקת הקמתו, בהון צרפתי, של מלון הענק ״קוסמוס״, אשר נועד לאכסן את המשלחות הזרות לאולימפיאדת מוסקבה. בעת שהותו שם נודע לו כי הק.ג.ב. התקין מערכת האזנה מסועפת בבניין ובנה מתחתיו מרתף ובו אמצעי ריגול משוכללים ובשל כך נתעכבה הבנייה.

***

בזכות הקשרים של ריקה זראי

הראיון שהעניק ראש־הממשלה מנחם בגין לשליח הטלוויזיה הצרפתית, ואשר שודר בשבוע שעבר ישירות מן הכותל המערבי אל בתי הצופים בצרפת, אורגן באמצעות תיווך מקורי למדי.

השדרן הפופולרי איב מורוזי, שפניותיו הקודמות ללשכת ראש־הממשלה לא נענו, פנה לעזרתה של הזמרת ריקה זראי (בתצלום). ריקה התקשרה לרב הראשי שלמה גורן, אותו היא מכירה היטב, וכעבור ימים אחדים הגיעה תשובה חיובית מלשכתו של בגין. וכך היה זה שילוב נדיר של קשרי הידידות של ריקה זראי עם הרב גורן, והשפעת הרב על ראש הממשלה שהביא את דבר ישראל אל אוזני הצרפתים.

***

[illegible] האהדות של מנהיג המפלגה הקומוניסטית הצרפתית ז'ורז' מארשה עם יאסר ערפאת, נתן מקום לכמה גילויי חיבה שלא היו יכולים להותיר אדישים אפילו את המשקיפים המאופקים ביותר. וכך עמדו להם ז'ורז' ויאסר יד ביד ואפילו התחבקו בהפגנה גלויה ואמיצה (ראו תצלום). לא פלא, איפוא, שמארשה התבטא בתמימות על מארחו. משפט אחד מכל זאת עורר מהומה מסויימת: ״יאסר ערפאת הוא דה־גול פלשתינאי״, אמר. מקורביו תוהים אם צפויה רוויזיה ביחס הקומוניסטים למייסד הרפובליקה החמישית. גם לרעייתו של מארשה, ליליאן, היו כל הסיבות להיות מרוצה. היא חוזרת מביירות עם אוסף נדיר של ממש שעוני זהביות כשל מוצלח לכל המשפחה.

***

אסטרולוג צמוד לז'יסקר ד'אסטן

העניין הגובר והולך שמגלים באחרונה מנהיגים ישראלים בשירותיהם של אסטרולוגים איננו יוצא־דופן בעולם הפוליטיקה הרוחשת, כך מסתבר, כוכבים ומזלות.

בימים אלה נתגלה, שנשיא צרפת ולרי ז'יסקר ד'אסטן נוהג לקבל מדי שבוע תחזית מפורטת מאסטרולוג פריזאי מסויים והוא מעיין בה בכובד ראש. רוח בחירות מתקרבת גם לכאן.

***

בקשת ה״מאסטרו״

הפסנתרן הישיש ארתור רובינשטיין הובא בכסא־גלגלים אל בימת תיאטרון ״שנז אליזה״ על מנת לקבל מידי נשיאת הפרלמנט האירופי, סימון וייל, עיטור כבוד מטעם מכון פסטר ומכון וייצמן בעת קונצרט הגאלה המסורתי שהכנסותיו הוקדשו לחקר הסרטן.

רובינשטיין קם להודות בכוחות עצמו.

בקשה אחת היתה בפיו למדעני מכון וייצמן: ״עליכם למהר ולגלות אנרגיה חדשה שתהיה חזקה יותר מן הנפט״.