בפאריז מלחשים: הנשיא העניק את יהלומי בוקאסה לאהובתו

בפאריז מלחשים: הנשיא העניק את יהלומי בוקאסה לאהובתו

לאורך כל השתלשלות פרשת [illegible] היהלומים שקיבל הנשיא ז'יסקאר ד'אסטן, מידי הקיסר המרכז אפריקאני בוקאסה, לא ניתנה תשובה ברורה על שאלה מרכזית מאוד: איפה היהלומים?

מתגובתו הפושרת של ז'יסקאר ניתן היה להבין, כי גם אם הוא מודה שקיבל מתנה — הרי שאין בידו להשיבה. וזו גם, מסתבר, המציאות.

אותם הקוראים היו, איפוא, הראשונים לדעת את אשר מלחשים מקורות מהימנים בפאריז. בשנה בה מדובר (1973) היה ז'יסקאר מאהבה של שחקנית כהת־עור ידועה למדי בפאריז. אחת המתנות שהעניק לה היו יהלומי בוקאסה. זמן־מה לאחר־מכן נישאה הגברת לנער־שעשועים נודע ממשפחה צרפתית ידועה עוד יותר, ונטלה עימה את יהלומיה. המשך השרשרת: הבעל האומלל טובע בים, משפחתו (הידועה מאד, כאמור), אשר נישואיו לשחקנית (כהת־העור, כזכור) היו לצנינים בעיניה, עורכת סריקה בדירת בנה ונוטלת כל מה שחשוד עליה כמתנות שהעניק לרעייתו. בתוכן, ניחשתם נכון: יהלומיו המקוללים של בוקאסה.

עכשיו, אילו היו התכשיטים בידי אקס־אהובתו השחורה של ז'יסקאר — אולי עוד יכול היה לקבלם חזרה ולתרום אותם למטרת צדקה כלשהי. הרבה יותר מסובך להוציא אותם מידי המשפחה הנדונה.

עד כאן. מלה במלה ממקורות מהימנים מאוד. ומה שלא יהיה: הסיפור נשמע מאוד צרפתי.

הקורבן של ג'יימס בונד

בימים אלה הובאה בפני בית המשפט של ניצה פרשייה עגומה של תביעת־פיצויים.

התובעת היא איזבל מויו, בת 25, לשעבר דיילת־קרקע ב״אייר פראנס״. היא הועברה לתפקיד אחר בחברה. הסיבה: קשה לצעירה שאיבדה עין, פניה הושחתו והיא מתקשה בהליכה, לעסוק בתפקיד של אירוח קהל.

בשבעה באפריל השנה התנגשה מכוניתה של איזבל, נהוגה בידי מורים מויו, כשהיו שניהם במסע של ערב־נישואין בריביירה הצרפתית, במכונית שהגיחה ממול לאחר שסטתה ממסלולה. בתום ארבעה חודשי אישפוז נישאו השניים כמתוכנן. לחתונתה הגיע זר פרחים מאיש מפורסם מאוד: השחקן הבריטי רוג'ר מור, הלוא הוא ג'יימס בונד. מור איננו מכר ותיק של השניים, אלא שהם נתקלו בו פעם היתקלות גורלית מאוד: הוא היה האיש במכונית ממול.

אך בפרחים לא היה די כדי לפצות את קורבנו האמיתי של ג'יימס בונד. בסרטים הן נופלות לרגליו, נכונות לעשות למענו הכל. בחיים — הוא נתבע לשלם פיצויים.

להישאר לנצח בני 80

הם הופיעו באולם תיאטרון ״אורסיי״, בתחנת הרכבת הישנה של גדות הסינה והלהיבו את הקהל, שצעד אחריהם בסך בין השורות, כשניגנו את ״הקדושים צועדים בסך...״

ראיתי אותם לראשונה לפני כשבע שנים ב״פרזרביישן הול״ שבניו־אורליאנס והם בהחלט לא השתנו. כולם בסביבות שנת ה־80 לחייהם. כולם נגני ג'אז מעולים, וכל אחד אישיות מקסימה בזכות עצמה.

הכל אותו הדבר, חוץ מפרט קטן. אלה לא אותם האנשים. כלומר, עם הרצון הטוב ביותר קשה להחזיק לעד הרכב שהגיל הממוצע שלו הוא כפי שציינתי — 80.

איפה את ״סוויט אממה״ עם הקול המרטיט והפסנתר המכושף? איפה אתה ״ביג״ ג'ים רובינסון? התשובה, ככל הנראה, פשוטה ועצובה. אבל הזקנים החדשים מלאי כוח, כישרון וחיים. לכן דבר לא השתנה.

אולי זה סוד חיי הנצח. להיות תמיד זקנים.

בשר לבן ליבשת שחורה

זה שז'יסקאר לקח על עצמו את תפקיד השוטר של אפריקה, ידוע כבר מזמן. ברם, הקשר העמוק של צרפת ליבשת השחורה בא לידי ביטוי בחילופים מסחריים פוריים בתחום שלא־כל־כך מרחיבים עליו את הדיבור.

ברובע ״גוט דור״ שבצפון פאריז פורחים בתי־הבושת בבתי־מלון ישנים שנועדו להריסה, אלא שאת מקום ״הזונה הצרפתיה״ הקלאסית של ימי נעורינו תופס דווקא יבוא שחור מגאנה, המגיע באמצעות סוכנים זריזים היישר אל המקום ואל המקצוע. אז איפה הצרפתיות?

בחו״ל.

יותר מארבעת אלפים יצאניות צרפתיות עוסקות במקצוען ברחבי אירופה: בבלגיה, בהולנד ובגרמניה — ולאחרונה, כדי לאזן את זרימת הסחר הבינלאומי, גם באפריקה. בעיקר בחוף השנהב ובסנגאל.

בעלות המקצוע הצרפתיות ״מיוצאות״ לאחר שהן עוברות ״סיבוב הכנה״ בכל רחבי צרפת. כך מתפטרים מבעיית ה״שורשים״. פסיכולוגיה של יצאנות. אחר־כך הן מוכנות לכל.

בעצם, ליציאה לאפריקה הן מוכנות פחות. עבודה ביבשת השחורה מקובלת עדיין כ״עונש״ בחוגי־המקצוע העתיק ב־

(סוף בעמוד 34)

רז'ין נגד האלמנה העליזה

משפט מעניין נערך בימים אלה בפאריז. הנתבעת היא מלכת חיי הלילה הנודעת רז'ין. התובעת — לא אחרת מאשר דווי סוקארנו, אלמנתו של מי שהיה שליטה הבלעדי של אינדונזיה, המתגוררת זה שנים אחדות בפאריז ומנהלת בה חיים עליזים למדי.

ערב אחד ביולי בשנה שעברה, סירבה רז'ין לאפשר לגב' סוקארנו להיכנס למועדון הנודע והסנובי בו היתה חברה. היא נתבעה על ״עלבון ועוגמת נפש״.

רז'ין טוענת כי אלמנת מנהיג העולם השלישי אינה נוהגת לפרוע את חובותיה למועדון ומאידך־גיסא מרבה להתפרע ולהעניק סטירות־לחי לאורחים שלווים.

כך או אחרת, לחובבי חיי הלילה של פאריז צפוי משפט מעורר תיאבון.